לפעמים כשאני נמצא בין הנכים,
אני מרגיש כ"לא שפוי".
אבל אל תישפטו אותי כבר,
כי אני לא חשבתי לפגוע.
הרי אני גם נכה,
והנכים הם בני אדם בסך הכל.
אך לא כל הנכים הם אותו דבר,
וישנם כאלו המוציאים אותי מהדעת.
בקיצור ולעניין יותר טוב להיות בריא,
אך החברה הבריאה לא תמיד מסתכלת -
על הנכה כאל אדם רצוי היכול לתרום ולתת.
וכך הנכים נמצאים בתוך מעגל סגור,
שלא תמיד עונה על הצרכים שלהם.
וכמובן זה די עצוב ומתסכל!
וגם כמובן אנחנו קרויים גם:
אנשים בעלי צרכים מיוחדים",
כאילו שלאנשים הרגילים אין צרכים מיוחדים.
רק שהאנשים הבריאים כביכול,
הם מודעים לעצמם.
ואנחנו כנכים,
שכבר מודעים למצבנו,
אנחנו כאילו צריכים יחס מיוחד!
אבל יחד עם הקשיים והסטיגמה,
למדתי איך להעריך את החיים.
ולהגיד לכל האנשים,
שהם לא חושבים נכון,
ואנחנו כמו כולם!
;){kind=link}