כשיצאתי מהכפר לעיר, ראיתי שאין נגישות. וחבל, כי ישנם נכים הרוצים להיות בעיר וללכת בחופשיות על המדרכות, לכול הפחות שיאפשרו להם להיות עצמאים ושיהיה להם גישה נוחה לכול מקום. כמו כן הייתה לי ולעוד חברים דירה, אומנם היא הייתה ניסיונית אך היא הקנתה לנו עצמאות, הדירה הזאת הייתה ממוקמת לא הרחק מאימא שלי שזה היה בשבילי יתרון, לאחר מות אם הבית אשר ניהלה את הדירה וכמו כן השכנים כבר לא רצו את הנכים הדירה נסגרה ומבחינתי זה חבל מאוד. אני כותב את כול זה כי אחרי שאתה בתור אדם הרוצה כבר לבנות חיי חברה בעיר ולהיות נגיש ופעיל מונעים את זה מימך,
אני לא מבין כי אני חושב שהנכה הוא כמו כול אדם אחר וזאת זכותו לחיות כמו כולם. היום אני חי בכפר והכול נגיש אך אני לפעמים מתגעגע לחיים הקודמים שלי.