נולדתי בשנת 51 וכאן אתמקד בנוסטלגיה שאני זוכר! ואני כותב את זה למען שיעריכו את הזמנים של היום שהחיים הם הרבה יותר נוחים וקלים.
כשאני נולדתי לא היו כל כך הרבה מכוניות ובמקומם היו כמה עגלות רתומות לחמורים והעגלון היה מכריז בקול ומצלצל בפעמון להודיע על הסחורה: אם זה דברים ישנים (אלטה זאכן) או נפט להסיק את הבתים או קרח שהיה כדי לשמר את האוכל במקום המקרר החשמלי והמשוכלל ואת הפתיליה אשר אותה היו צריכים להבעיר והיא באה במקום הגז המודרני של היום.
כמו כן היו כוסות הרוח שהקלו על כאבי הגב ואותם קיבלה אימי בזמן שהחליקה באמבטיה ששם כיבסה את הבגדים בתוך גיגית.
אני גם זוכר שהיו תמונות אשר צולמו בשחור לבן, את התקליטים שלפעמים הישנים השחורים שלפעמים נשרטו בלי כוונה, או את החלבן שבא אל הבית והניח על מפתן הדלת את בקבוקי החלב לפי הזמנה, גם את מצחצחי הנעליים שישבו על המידרכות תמורת כמה מטבעות כסף, את מכונת הכתיבה המסורבלת ואת האוטובוסים שהו בלי מזגנים, ובזמן הנסיעה כשאני נסעתי באוטובוס היו נוסעים אשר נדחסו בתוך האוטובוס ואני ביניהם מריח את הזיעה שהייתה נוטפת מהם מרוב החום והלחות, וזה היה כל כך נעים.
נולדתי בשנת 51 וכאן אתמקד בנוסטלגיה שאני זוכר! ואני כותב את זה למען שיעריכו את הזמנים של היום שהחיים הם הרבה יותר נוחים וקלים.
כשאני נולדתי לא היו כל כך הרבה מכוניות ובמקומם היו כמה עגלות רתומות לחמורים והעגלון היה מכריז בקול ומצלצל בפעמון להודיע על הסחורה: אם זה דברים ישנים (אלטה זאכן) או נפט להסיק את הבתים או קרח שהיה כדי לשמר את האוכל במקום המקרר החשמלי והמשוכלל ואת הפתיליה אשר אותה היו צריכים להבעיר והיא באה במקום הגז המודרני של היום.
כמו כן היו כוסות הרוח שהקלו על כאבי הגב ואותם קיבלה אימי בזמן שהחליקה באמבטיה ששם כיבסה את הבגדים בתוך גיגית.
אני גם זוכר שהיו תמונות אשר צולמו בשחור לבן, את התקליטים שלפעמים הישנים השחורים שלפעמים נשרטו בלי כוונה, או את החלבן שבא אל הבית והניח על מפתן הדלת את בקבוקי החלב לפי הזמנה, גם את מצחצחי הנעליים שישבו על המידרכות תמורת כמה מטבעות כסף, את מכונת הכתיבה המסורבלת ואת האוטובוסים שהו בלי מזגנים, ובזמן הנסיעה כשאני נסעתי באוטובוס היו נוסעים אשר נדחסו בתוך האוטובוס ואני ביניהם מריח את הזיעה שהייתה נוטפת מהם מרוב החום והלחות, וזה היה כל כך נעים.